פסק-דין בתיק ת"ק 003628/03

1.         בפניי תביעה ותביעה שכנגד שעילתם בהסכם מיום 3.6.2002 לפיו התחייב התובע והנתבע שכנגד ( להלן: "התובע") לשפץ את ביתם של הנתבעים והתובעים שכנגד ( להלן: "הנתבעים").

2.         על פי הסכם השיפוץ מיום 3.6.2002 ( להלן: "ההסכם") שכרו הנתבעים את שרותיו של התובע לשם שיפוץ דירתם ברח' שלמה המלך 101 תל אביב כמפורט בהסכם. בתמורה התחייבו הנתבעים לשלם לתובע סך של 26,000 ש"ח לא כולל מע"מ. התובע היה אמור לסיים את השיפוץ עד ליום 23.7.2002.

3.         ביום 17.9.2002 שלח התובע לנתבעים חשבון סופי של שכרו ובו דרש 5,180 ש"ח בגין יתרת חוב לפי ההסכם המקורי וכן תשלום בסך 855.50 ש"ח בגין תוספות שונות. התובע ציין בשולי מכתבו כי עבודתו נסתיימה כבר ביום 15.8.2002. ביום 21.11.2002 נשלחה דרישה נוספת של התובע, הפעם באמצעות עורך דינו. ביום 8.12.2002 הגיבו הנתבעים לראשונה על דרישות התובע וטענו כי עבודות השיפוץ טרם נסתיימו תוך שהם מעלים טענות שונות כנגד טיב העבודה. בשולי המכתב הם טוענים כי יתרת העבודה שטרם בוצעה וכן אובדן דמי שכירות של הבית מסתכמים בסך של 13,410 ש"ח והם מקזזים סכום זה מדרישת התובע, באופן שהתובע הוא שחייב להם 7,374 ש"ח.

4.         ביום 27.3.2003 הגיש התובע את תביעתו הנוכחית. ביום 21.4.2003 הגישו הנתבעים כתב הגנה ותביעה שכנגד.

5.         הוכח בפניי כי הנתבעים שילמו לתובע סך של 25,500 ש"ח. לכאורה,  על פי ההסכם, היה עליהם לשלם סכום של 26,000 בצירוף מע"מ, לאמור, סכום כולל של 30,680 ש"ח. הנתבעים טוענים כי לפי האישור מיום 13.9.2002, לאחר שכבר קיבל לידיו סך של 25,500 ש"ח, הסכים התובע לקבל "סכום סופי בסך 500 ש"ח". משמע, אין עוד יתרת חוב כלשהי מעבר לסכום זה. על טענה זו משיב התובע כי מבחינתו הדיבור "סכום סופי" התייחס לחוב הקרן, קרי, לסך של 26,000 ש"ח לפני מע"מ. יצויין כי האישור נוסח על ידי הנתבעים.

6.         נראה לי כי יש ממש בגרסתו זו של התובע הנסמכת על ההסכם הפורמלי שנערך בין הצדדים ולפיכך נותרה יתרת חוב שטרם שולמה בסך של 5,180 ש"ח על פי ההסכם.

7.         לענין התוספות, לא הוכח בפניי כי היתה הסכמה של הנתבעים לשלם תוספת על המחיר הנקוב בהסכם וממילא ראש נזק זה של התובע דינו להדחות.

8.         הנתבעים פירטו בתביעתם שורה ארוכה עד מאוד של טענות נגד התובע. דא עקא, ניתן היה לצפות כי טענות אלה תועלינה בזמן אמת, מיד לאחר שהתובע הודיע כי מצידו שלו הוא סיים את עבודתו. הודעה כזו נתן לנתבעים בעל פה ביום 13.8.2002 לפני נסיעתו לחו"ל, תוך שהוא משאיר עובד שלו לתיקונים אחרונים. התובע העיד ואני מאמין לו, כי הודיע לנתבעים שיהיה צורך לבצע עבודות בדק ועל רקע זה נערכה ביום 13.9.2002 פגישה בין הצדדים ואז גם נחתם המסמך הקובע כי תשלום סופי בסך של 500 ש"ח ישולם "עם גמר עבודות אינסטלציה ותיקון מעקה המרפסת והחלפת מרצפה שבורה".  מסמך זה מלמד כי הנתבעים עצמם לא סברו עד אותו מועד, יום 13.9.2002, כי דרושות עבודות נוספות כלשהן לצורך סיום העבודה, שהרי אם סברו אחרת, חזקה עליהם שהדבר היה מועלה על הכתב במסגרת אותו מסמך.

9.         חיזוק נוסף למסקנתי האמורה אני מוצא בעובדה שעד ליום 8.12.2002 אין כל ראייה בכתב לתלונות שהיו לנתבעים כלפי התובע, ומכתב תלונה ראשון זה בא לעולם רק לאחר שהתובע דרש את יתרת שכרו פעמיים: פעם ראשונה ביום 17.9.2002 ופעם שנייה ביום 21.11.2002 באמצעות בא כוחו.

10.        בתביעה שכנגד מפרטים הנתבעים נזקים המסתכמים בסכום של 30,877 ש"ח, לא כולל עוגמת נפש בשיעור של 10,000 ש"ח. השוואת דרישה זו עם דרישתם מיום 8.12.2002 מגלה כי "נזקיהם" תפחו באורח דרמטי מ- 13,410 ש"ח והגיעו ל- 30,877 ש"ח וזאת לאחר שלא חל שום שינוי בשטח בין שני המועדים הנ"ל, שהרי התובע לא חזר עוד למקום לאחר חודש ספטמבר 2002. מאלפת מכל היא צמיחתו של נזק בגין אובדן דמי שכירות, שעמד על 6,110 ש"ח במכתב הראשון, והגיע לכדי 10,927 ש"ח לפי כתב התביעה, כאשר במכתב הראשון החוב הוא בגין חודשיים שהסתיימו עובר למכתב, ואילו בתביעה שכנגד החוב "נמתח" אחורה וראשיתו כביכול ביום 24.7.2002.

11.        ראוי לציין כי קיימת אי התאמה בולטת בין הליקויים שמפרטים הנתבעים במכתבם מיום 8.12.2002 לעומת אלה המפורטים במסגרת התביעה שכנגד כאשר זו האחרונה כוללת מרכיבים שלא נזכרו במכתבם הראשון.

12.        שמעתי מהתובע הסברים מפורטים לגבי כל טענה וטענה של הנתבעים. לשם המחשה, הנתבעים טענו בין השאר כי התובע התחייב להחליף את כל חוטי החשמל בקירות, תוך שהם מסתמכים על סעיף בהסכם בו הוא התחייב להתקין אך ורק  26 נקודות חשמל. ברור איפוא כי בנקודה זו מייחסים הנתבעים לתובע התחייבות מרחיקת לכת שמעולם לא קיבל על עצמו, שעלותה על פי טענתם הינה 3,540 ש"ח.  דוגמא נוספת: הנתבעים טענו כי התובע הפר את התחייבותו להתקין להם 4 דלתות בעלות של 3,000 ש"ח, בגין "דלתות שנגנבו". לאמיתו של דבר, מדובר בדלת אחת שנגנבה, ואשר בעקבות כך התקין התובע כפיצוי 4 דלתות חדשות על חשבונו, גם אם מדובר בדלתות פשוטות. דוגמא אחרת: הנתבעים דורשים פיצוי בגין אי הנחת עמודים במרפסת, כאשר למעשה לאחר שהחליטו הם עצמם שלא להחליף את התריס, לא היה עוד צורך בהתקנת העמודים.

13.        התובע מציין ובצדק כי סכום התביעה נגדו- 40,877 ש"ח- עולה בהרבה על עלות השיפוץ כולה, מה שממחיש את האבסורד שבדבר.

14.        אציין גם כי התביעה שכנגד היא למעשה תביעה הדומה במהותה לתביעה בגין ליקויי בנייה. תביעה שכזו צריכה להיתמך בחוות דעת של מהנדס מומחה או בעל מקצוע דומה, דבר שלא נעשה במקרה שבפניי.

15.        יחד עם זאת, לא שוכנעתי כי התובע השלים את אותו מרכיב של העבודות שבגינו אמור היה לקבל את תשלום הקרן האחרון על פי ההסכם ולפיכך יש להפחית מן הסכום המגיע לו סך של 500 ש"ח בצירוף מע"מ.

16.        סיכומו של דבר, נראה לי כי התביעה שכנגד באה לעולם רק כדי להדוף את התביעה העיקרית ולא  שוכנעתי כלל ועיקר כי נגרמו לנתבעים נזקים כלשהם. גם העיכוב בהשלמת העבודה לעומת המועד המקורי הקבוע בהסכם לא היה משמעותי ונבע בין השאר מהמתנת התובע לתשובת הנתבעים לגבי הצעה מסויימת שהציע להם לגבי חלוקת הדירה. מאידך גיסא, לא שוכנעתי כי התובע זכאי לתוספות מעבר לנקוב בהסכם המקורי וכמו כן יש להפחית סך של 500 ש"ח בצירוף מע"מ מיתרת החוב (לפני התוספות הנטענות), שהינה 5,180 ש"ח.

17.        אשר על כן הנני מקבל את התביעה העיקרית בחלקה ודוחה את התביעה שכנגד. הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע את הסכומים הבאים: 4,590 ש"ח בגין יתרת חוב. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 13.9.2002 ועד התשלום בפועל; 156 ש"ח בגין אגרת התביעה. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל; סך של 400 ש"ח בגין הוצאות הישיבה.

18.        המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום ג' באלול, תשס"ג (31 באוגוסט 2003) בהעדר הצדדים